סגולה ובחירה

סגולה ובחירה

"ועתה אם שמוע תשמעו בקלי ושמרתם את בריתי והייתם לי סגלה מכל העמים כי לי כל הארץ. ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש" (יט,ה-ו).

לכאורה משמע מפסוק זה שהיחוד של עם ישראל תלוי במעשיו, ורק אם בני ישראל ישמרו תורה ומצוות הם יהיו עם סגולה, והרי נפסקה הלכה (שו"ת רשב"א חלק א קצד; הר צבי יו"ד קז) כר' מאיר במסכת קדושין (לו.), שאף על פי שעם ישראל חוטאים הם קרוים בנים?

נלע"ד בעזה"י להסביר את הפסוק על פי דקדוק בפסוק לפי חז"ל.

זו לשון רש"י "סגולה - אוצר חביב

כמו 'וסגולת מלכים'... כך אתם תהיו לי סגולה משאר אומות... ומה יש לי עוד שתהא חִבתכם נִכּרת...". כלומר, פרוש המילה "סגולה" הוא חיבה, דבר חביב. כדברי רש"י משמע מהמדרשים, באשר מודגש בהם הענין של החביבות. לפי פרוש זה הפסוקים יבוארו היטב.

הפסוק הראשון מדבר על החביבות של בני ישראל לפני הקב"ה, וחביבות זו באמת תלויה בבחירה, דהיינו במעשיהם של בני ישראל. אם ישמרו ישראל את הברית - הקב"ה ירעיף עליהם שפע רוחניות ושפע גשמיות, ואם ח"ו לא ישמרו - לא יהיו חביבים וממילא לא יקבלו שפע. זאת כמו שאנו אומרים פעמיים ביום בפרשת "והיה אם שמוע" בקריאת שמע, שאם נשמע בקול ה' ירד מטר ויהיה שובע וכו'.

הפסוק השני מדבר על הקדושה והיחודיות של בני ישראל בטבע נשמתם, ודבר זה אינו משתנה ואינו תלוי במעשיהם של ישראל. לכן פסוק זה מופיע בלשון הבטחה לעתיד "ואתם תהיו לי... וגוי קדוש".

דברים אלו מדויקים מאד בפשט הפסוק, שהרי התורה כתבה בפסוקים אלו שלשה כינויים כלפי בני ישראל: "סגולה"; "ממלכת כהנים"; "גוי קדוש", והיא חילקה בין הכינויים. את הכינוי "סגלה" כתבה התורה בפסוק אחד בלשון תנאי, ואת שני הכינויים הנותרים כתבה בפסוק שני ללא לשון תנאי, ואם כן יוצא, שיש דבר שהוא תלוי בתנאי וישנם שני דברים אחרים שלא תלוים בתנאי.

ולכן ההסבר המתבקש הוא, ש"ממלכת כהנים" ו"גוי קדוש" אלה דברים שהם תכונה קבועה בעם ישראל לעומת "סגולה" שהוא דבר משתנה. ודבר זה מובן על פי הפסוק של "סגולת מלכים", שמשמע ממנו שסגולה מלשון חביבות, וחביבות זהו דבר שמשתנה, כיון שאין זו תכונה קבועה אלא יחס משתנה בין שני גופים, כאשר לעתים יש חביבות ולעתים אין חביבות.

הערת הרב נבנצל שליט"א – "אפשר לפרש שזה המשך התנאי". כלומר, שהפסוק השני הוא המשך התנאי והוא יתקיים רק אם בני ישראל ישמרו מצוות ה'. אולי כוונתו שכך יבאר ר' יהודה פסוק זה, ואולי כוונתו לבאר מדוע הגמרא בקידושין לא הביאה פסוקים אלו כהוכחה לשיטת ר"מ. אמנם כתב הרשב"א הנ"ל "ואף על גב דרבי מאיר ורבי יהודה הלכה כרבי יהודה הכא רבי מאיר קראי קדייק", ואף על פי שהגמרא הביאה פסוקים אחרים ולא את פסוקינו, אולי משום שהפסוקים ההם מפורשים יותר ואולי משום שהם עוסקים ב"בנים" ולא בממלכת כהנים וגוי קדוש. צריך עיון, אולי ניתן לחלק בין "בנים" לבין "ממלכת כהנים וגוי קדוש".